יום ראשון 31-07-2022
GPS position at 0800: 78°14.1‘N, 015°37.6‘E
Air Temp: 7°C Weather: cloudy Wind: WSW3 Sea state: 1
עגינה בנמל Longyearbyen
יום יפה קיבל את פנינו. אפילו השמש יצאה מחייכת ובלי רוח. איפה הייתה השמש בשבוע האחרון?
 |
| בוקר אחרון בספינה |
הודעות במסך שבחדר.
 |
| כל כך נכון |
כשנלך לארוחת הבוקר נשאיר את המזוודות ליד הדלת ויאספו אותם כדי לקחת אותם לשדה התעופה.
 |
| מבט למרינה של העיירה |
שעתיים נעביר במרכז העיירה Longyearbyen עד ששאטל ייקח אותנו לשדה התעופה ושם נפגוש את המזוודות שלנו. מתאים לי לעשות קצת שופינג.
רק בארוחת הבוקר קלטתי מה קורה איתי מבחנת ההרגשה המוזרה – הורדתי את הצמידים נגד בחילה ושמתי בטרולי. כנראה למרות שאנחנו בנמל יש תנודות קלות (אבי אומר שיש) והראש שלי מרגיש אותן.
כשחזרנו לקבינה המזוודות אכן כבר נלקחו ואיתן הצמידים... בשעה 9:00 נרד ליבשה ואז ארגיש כחדשה. גם האוויר בחוץ ממש מרענן את הנשימה.
 |
| המזוודות מחכות להסעה |
האוטובוס נסע ועצר בבתי המלון השונים שאנשים מהאניה הזמינו ללילה הקרוב. הסיבוב הזה נתן הזדמנות לראות את רחובות העיירה ואפילו ראינו אייל אוכל עשב בשלווה בין המבנים. רואים המון אופנועי שלג מכוסים חונים ומחכים לחורף.
הורידו אותנו במרכז העיירה אבל מה? הכל סגור! עכשיו קלטנו שזה יום ראשון – יום השבת שלהם. מה עושים?
 |
| יפתח בשעה 15:00 - אז מה? |
אפילו המסעדה עם מרק הדגים הטעים סגורה. דלת חנות אחת שנראת ממש מענינת הייתה פתוחה. אנחנו ועוד 2 זוגות רצינו להיכנס והתברר שעובדת שם סתם מסדרת דברים, אבל החנות סגורה. מאכזב מאד.
 |
| שלט ליד דלת בית המלון - לא להחנות כאן כלבים |
 |
| מקום חניית הכלבים |
 |
| בובת דב נחמדה בדלפק הבר של בית המלון |
שלטי חוצות ניסיוניים (כך כתוב)
אותו זוג גילה לנו שיש מוזיאון בקרבת מקום. אכן המוזיאון נמצא מאחורי
בית המלון ונפתח בשעה 10:00. קצת חיכינו ונכנסנו.
 |
| ברקע בניין המוזיאון |
https://youtu.be/NOnXkdS8Vtc להקת אווזים חוצים שביל
 |
| מחכים לפתיחת המוזיאון |
בכניסה צריך לכסות את הנעלים או להוריד אותם. כיסינו. את התיקים שמים
בלוקרים. התיק של אבי גדול והוא לא ידע מה לעשות, ניגשה אליו העובדת ושמה את התיק
מתחת לדלפק שלה. נחמד מאד.
לקחתי מפת תיירים של העיירה, למרות שבעצם כבר אין צורך בה.
 |
| קוביות שומן לויתנים |
 |
| מישהי מצאה מקום לשינה קלה |
 |
| דוגמא לצריף אופיני |
 |
| חלון ראווה להצגת אומנים מקומיים ועבודותיהם |
השמש יצאה כמו להכעיס, מה היה לה כל כך קשה לצאת לפחות יומים מתוך תשעת הימים של ההפלגה?
 |
| כאן כולם נמצאים היום - בכנסיה |
המדען חובב הציפורים הופיע – הלך רגלית מבית המלון שלו. סיפר שלא נתנו לו לעשות צ'יק אין אלא רק בשעה 14:00. הסכימו את המזוודות לשים במחסן. כמובן הכל סגור כאן. ממש בזמן העליה לאוטובוס הספקתי לספר לו שהמוזיאון פתוח ונחמד ושילך לשם.
 |
| בשדה התעופה |
הגענו לשדה התעופה הקטן שהיה סגור. כל אחד לקח את המזוודות שלו וחיכינו עד ששני אנשים באו לפתוח את הדלתות. הצ'יק אין הכל אוטומטי עושים לבד ואין אדם בסביבה לשירות.
נוסעת מהספינה שלנו, זו שהיא מדריכת תירים באירופה, עונדת טבעת מתכת בכל אצבע. הרבה שרשראות על הצוואר. עצרו אותה בשיקוף עם 3 בקבוקים. שתיה, שמפו ועוד משהו. בקיצור הפשיטו אותה כמעט לגמרי. נעלים, היה בלגן. כולם מחכים...כמעט שכחה נעל על המסוע. כשאני עברתי את שער השיקוף ולא "ציפצפתי" הבודק היה מאושר. (ניכר היה על פניו).
בגלל גובה ההרים בשפיצברגן המראה מחלון המטוס עד שהוא מגיע לגובה שיוט – מרהיב. להלן הסרטונים מהמטוס.
המראות שנראו מחלון המטוס היו כל כך יפים שצילמתי בטירוף.
 |
| קרח מלמעלה |
https://youtu.be/I9hheYrfZPY Tromso מהאוויר
עצרנו בטורמסו, נורבגיה, לחניית ביניים. מכיוון שסבלברד לא שייכת לאזור השוק האירופאי,
הכניסה לנורבגיה נעשית בטורמסו. כאן הגזימו אבל ממש. נאלצנו לצאת מהמטוס במדרגות כמובן עם הטרולי , CPAP, תיקים, לזהות
ולקחת את המזוודות שעמדו בחוץ (טוב שלא ירד גשם) – לעשות ביקורת דרכונים – להעמיס לבד
את המזוודות על המסוע וללכת לביטחון. אבי נאלץ להוציא את כל המצלמות, טלפונים
והנשמה... 17 מעלות שמש וחם מאד. מי צריך עכשיו שמש כזו?! עולים חזרה לאותו מטוס,
לאותם מושבים אבל מזיעים. כל העסק הזה היה כל כך מיותר וטפשי. שדה תעופה קטן מאד. צוות
המטוס התחלף. כל זה להמשך טיסה של שעה ו-45 דקות לאוסלו. הגישו תה/קפה אבל כוס מים לא
הסכימו לתת כי רוצים שישלמו על בקבוק מים. חצופים! לא מסכימים לכוס מים במקום כוס
תה/קפה. במושבים שלפנינו יושבים כאלה ששילמו יותר SAS PLUS הם מקבלים מים וסנדוויץ'. לבריאות :)
היה לנו מאד נוח שהכרנו כבר את מקום השאטל לבית המלון, רק שהפעם הגענו עם טיסת פנים ולא בינלאומי, אז יצאנו רחוקים יותר מהתחנה והיה הרבה ללכת יחסית. נאלצנו לחכות חצי שעה לשאטל, אבל האוויר בחוץ היה נעים. הפעם השאטל היה כמעט רק.
ואיזה מספר חדר קיבלנו בבית המלון? 445 – לא ייאמן בדיוק מספר הקבינה שלנו בספינה. מה זה אומר? שזה מספר המזל שלנו? מה הסיכוי הסטטיסטי שזה יקרה?
מיהרנו למסעדה. מהבוקר לא אכלנו. שוב שאלנו היכן הכי קריר – התיישבנו בחוץ. הפעם הבחור היה סקפטי כי עלול לרדת גשם. בדק בנייד בתחזית ואמר אוקי עוד כ 40 דקות יכול לרדת גשם. התיישבנו והיה נחמד מאד, האוכל כאן טעים. אחרי שהורגלנו 9 ימים לארוחות של 3 מנות, הרגשנו שמשהו חסר לנו ואחרי שסיימנו את המנה העיקרית הזמנו גם קינוח והתחיל לטפטף נכנסנו פנימה. בארץ נחזור לשפיות.
התברר לנו שיש לנו בורדינג רק עד ורשה – הסוכנת שלנו מבררת את העניין. אין ברירה נאלץ למצוא דלפק.
יום שני 1-08-2022
התעוררתי ולא הייתי בטוחה היכן אני. הרגשה שבספינה אבל רגע כבר לא.... כנראה חלמתי חלום מוזר.
מכיוון שידענו שיש בעיה עם הצ'ק אין, הקדמנו לארוחת הבוקר ולהגיע לשאטל. הגענו 3.5 שעות לפני הטיסה ואז התברר לנו הדלפקים נפתחים רק שעתיים לפני הטיסה. רשום שיפתח דלפק במספר 5. ניסינו ללא הצלחה להכניס את הפרטים שלנו למכונה האוטומטית של הצ'ק אין.
בזמן שחיכינו הגיע עוד זוג ישראלים מקיבוץ פלמחים, עם אותה בעיה (לא מצליחים לעשות צ'ק-אין עד ישראל אלא רק עד ורשה). לפתע עבר בחור צעיר שמע את העברית שלנו ושאל אם אנחנו מחכים לדלפק של LOT, כי הם פתחו דלפק בצד השני ב-4. ככה זה ישראלים בחו"ל עוזרים זה לזה. עשו לנו צ'יק-אין בזריזות ובאדיבות וללא בעיות, אבל דבר ראשון דרשו לראות בטלפון שלנו את טופס הכניסה לישראל! כנראה שזו הסיבה שלא היה צ'יק-אין עד תל-אביב. מיד פניתי לזוג שחיכה מאחורינו והודעתי להם שיכינו את טופסי הכניסה לישראל. הם הופתעו והודו לי ומיד שלפו את הניידים שלהם. אני לא בטוחה שהיה להם מוכן, אבל הם הסתדרו והגיעו בזמן לשער העליה למטוס.
ההבדל בין SAS ל-LOT: גם בטיסה הזו זמן הטיסה לא ארוך (כשעתיים) אבל הפולנים באדיבות מגישים סנדוויץ טעים (עם תרד או אוכמניות), תה או קפה או מים או סודה! אפילו קיבלתי תה עם פרוסת לימון בפנים.
בשדה התעופה בורשה, המטוס נעצר במקום מרוחק כדי שנרד במדרגות לתוך שאטל – כל נוסעי המטוס בשאטל אחד. היינו כמו קופסת סרדינים. נוסעים, עולים במדרגות נעות והולכים והולכים והולכים עד לבדיקת הדרכונים ע"י שני פולנים קשוחים למראה ושוב הולכים עד שמגיעים לשער. בכל שדה התעופה חם ואין מזגן! אין ספק שבנסיעה לחו"ל צריך להיות בכושר גופני טוב.
מההתקררות שהייתה לנו בספינה כנראה נשאר משהו כי קיבלנו לחץ באוזניים שלא משתחרר כראוי. במיוחד מבחינתי זה אומר שאני חרשת יותר מהרגיל וגם הלחץ מכאיב. לאבי בעיקר אוזן אחת סתומה חזק.
אנחנו לפני טיסה של 3:20 שעות לכן אבי הלך לחפש משהו שניקח איתנו לאכול ולשתות. לי כבר לא היה כוח.
הטיסה מלאה עד אפס מקום עם הרבה ילדים, תינוקות ותיקים.
באוויר בדרך החלפתי את הסים בנייד לסים המקומי הרגיל. כל הכבוד לסים של דואר ישראל, הוא ממש הוכיח את עצמו.
הוצאתי את מכשירי השמיעה ונרדמתי על אבי בהתמוטטות במשך שעה. התעוררתי במצב משופר להחזיק מעמד עוד שעה וחצי עד לנחיתה. הבעיה שלא טענתי את מכשירי השמיעה (חשבתי שנטוס במטוס כמו כשטסנו מהארץ עם אפשרות טעינה והפעם זה לא כך), המטען הנייד בטרולי בקיצור בטריות נגמרו והשקט השתלט. בעיקר היה לי קשה כשהגענו לשי וסיגל ולא כל כך יכולתי לתקשר עם כולם. שי אסף אותנו מנתב"ג לכפר יונה למכונית שלנו. סיגל פתחה שולחן (עשר בלילה) כדי שנרגיע את הרעב שלנו. סיפרנו קצת מהחוויות והראנו את הסרטון המקסים והמסכם שקיבלנו בספינה.
לסיכום:
הביצוע של צוות האוניה היה מושלם ומעורר כבוד גדול. הדבקות במטרה, לתת את החויה הטובה ביותר ומספקת לכולם, מעורר השראה והערצה. לא לוותר ותמיד למצוא פתרון לכל מכשול – מזג אוויר, דובים ורוח.
היה זה טיול כיפי, מתיש ומעייף. נזדקק חופשה להתאוששות אחרי שנחזור לישראל.
המסלול חזרה היה סיוט בשבילי ונלמד הלקח שלהבא נארגן את זה אחרת עם יותר הפסקות בין הטיסות, כולל לינה.
